ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות חדרה
|
15918-06-12
23/01/2013
|
בפני השופט:
רקפת סגל מוהר
|
| - נגד - |
התובע:
ישראל הולינסקי
|
הנתבע:
1. איילון-חברה לביטוח
2. עזריאל דיזיצר
3. צפונית סוכנות לביטוח.
|
| פסק-דין |
1. ביום 17/1/2013 נשמעה בפני תביעה בגין נזקי רכוש, כתוצאה מתאונת דרכים, שאירעה
ביום 14/10/11, בסביבות השעה 14:00 ברחוב התחנה, בבנימינה.
נהגי שני כלי הרכב, התובע ונתבע 2, אינם חלוקים על העובדה שבחלפם זה על פני זה, כשהם נוהגים כל אחד ברכבו הוא, נוצר מגע בין כלי הרכב וכתוצאה מכך ניזוקה המראה הקדמית שמאלית ברכבו של התובע. נתבעות 1 ו - 3 הן חברת וסוכנות הביטוח המבטחות את רכבו של נתבע 1.
2. בכתב התביעה שהגיש וכן בראשית עדותו בפני, חזר התובע וטען כי נתבע 2 אשר נסע מולו, עקף רכב אחר שחנה אותה עת במפרץ חניה ובלט מעט אל הכביש ואז - במהלך העקיפה- סטה לעבר נתיב נסיעתו ופגע עם המראה השמאלית של רכבו, בזו שברכבו הוא.
התובע טען לנזק בסך של 1,301 ש"ח, תמך טענה זו בחשבונית מס מטעם "מאיר חברה למכוניות ומשאיות בע"מ" ואישר, לשאלתי, כי סכום זה כולל גם דרישה לתשלום של 127 ש"ח +מע"מ בגין "סידור כבל לאייפון", שאין מקומו בתביעה זו משום שאין הוא קשור לנזקי התאונה.
התובע הוסיף וטען כי על אף הפגיעה המשיך נתבע 2 ונסע וכי הוא נאלץ להסתובב ולרדוף אחריו תוך שהוא צופר לעברו, ורק לאחר כק"מ ממקום התאונה הצליח לעוצרו, כשהוא חוסם את נתיב נסיעתו. נתבע 2, כך לגרסת התובע, האשימו בגרימת התאונה ואילו אשתו השיבה לשאלתו, כי היא אינה יודעת מי הוא האשם.
את טענותיו כלפי נתבע 2 ביקש התובע לתמוך בתצהיר של הגב' רויטל מוגרבי, מסוכנות הביטוח שלו, אשר אף התייצבה לבקשתו, לעדות שנחסכה ממנה בהסכמת נתבע 2 ונציגת הנתבעות 1 ו - 3. מן התצהיר עולה כי ביום 24/10/11, שוחחה הגב' מוגרבי עם ורד, עובדת נתבעת 3 אשר סיפרה לה על שיחה שהיתה לה עם נתבע 2, בה היא שמעה ממנו אודות התאונה וכי היא הסבירה לו שהוא אשם בתאונה זו.
3. הנתבע 2 ורעייתו, הגב' חנה דיזיגר, העידו.
את ההתנגשות בין שני כלי הרכב הגדיר נתבע 2 כ"פנצ'ר" שאירע ברחוב צר בו נסעו אותה שעה כלי רכב נוספים, ושלל בתוקף את טענות התובע לפיהן הוא עקף רכב וסטה לעבר נתיב נסיעתו ולאחר מכן ברח ממקום התאונה.
הן נתבע 2 והן רעייתו הסבירו שמחמת העומס בכביש, הם המשיכו לנסוע לאחר התאונה קדימה כשהם מחפשים מקום שיוכלו לחנות בו את רכבם כדי להחליף פרטים עם התובע וכי זה צפצף לעברם, ולבסוף יצא אליהם ובאופן נסער ובוטה האשימם בגרימת התאונה, דרש סכומי כסף גבוהים ואמר שהוא "לא רוצה להפעיל את הביטוח בשביל דבר כזה".
עוד סיפרו השניים כי גם בימים שלאחר מכן, לא חדל התובע מלהתקשר אליהם ולדרוש תשלום של 8,000 - 10,000 ש"ח בגין נזקי התאונה.
4. לאחר ששמעתי את הצדדים, ובעיקר לאחר שבמהלך עדותו של התובע בבית המשפט, הסתבר כי על אף טענותיו בדבר העקיפה שביצע נתבע 2 עובר לתאונה, הוא לא ראה אותו סוטה לתוך נתיב נסיעתו (עמ' 2 לפרוטוקול) ולמעשה מדובר בטענות שהן בגדר מסקנה המתבססת בעיקרה על הסברה שנתבע 2 ברח ממקום התאונה שהרי אם לא היה אשם בה, היה עוצר את רכבו במקום ומבקש ממנו פרטים (עמ' 3), ולנוכח התרשמותי מכנות גרסת נתבע 2 ורעייתו באשר לנסיבות התאונה והתנהגותם לאחריה, הגעתי למסקנה שהתובע לא הצליח להרים את נטל ההוכחה המוטל עליו לשם הוכחת תביעתו. אופי התאונה מתיישב לדעתי עם תיאורי שני הצדדים בדבר הרחוב הצר והעמוס בכלי רכב, בו הם נסעו אותה שעה מבלי שמי מהם נושא באשמה מובהקת ובלעדית להתנגשות הקלה.
5. התוצאה היא שאני דוחה את התביעה.
התובע ישלם לנתבע 2 הוצאות בסך כולל של 200 ש"ח.
הסכום ישולם בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית עד לתשלום המלא בפועל.
6. לנוכח סכום התביעה הנמוך יחסית, לא ראיתי מקום לחייב את הנתבע בתשלום הוצאות נוספות לנתבעות 1 ו - 3.
זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 15 יום.
המזכירות- יש להמציא לצדדים את פסק הדין בדואר רשום.
ניתן היום, י"ב שבט תשע"ג, 23 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.